מדינת פלורידה תובעת את ה”ניו יורק טיימס”
הדרישה לאלץ את חברת “הניו יורק טיימס” לחשוף רישומים פנימיים של הדירקטוריון
- עודכן
במרכז כתב העתירה עומדת עדות של עובדת יהודייה לשעבר בדסק הווידאו של העיתון, שעבדה בו כמעט עשור ועזבה במרץ 2026.
לפי הנטען, מאז 2019 היא העלתה לפחות 15 פעמים חששות על אנטישמיות והטיה אנטי ישראלית למנהלים, לדסק הסטנדרטים ולמשאבי אנוש. אחת התגובות שיוחסה לנציג משאבי אנוש: “אם את לא אוהבת את הערכים שלנו כאן, אולי כדאי שתמצאי מקום שהערכים שלו מתאימים לשלך”. התובעים טוענים כי למרות שמיצתה את כל ערוצי הדיווח הפנימיים, תלונותיה לא זכו למענה משמעותי.  72 תיקונים וטור שנוי במחלוקת העתירה מצביעה גם על שורת מקרים שבהם העיתון נאלץ לתקן או להסתייג מפרסומים על המלחמה בין ישראל לחמאס.
בין היתר מצוין מחקר שספר 72 שגיאות שהעיתון עצמו הודה בהן בסיקור בין אוקטובר 2023 ליוני 2024, וכן סיקור מוקדם של פיצוץ בבית החולים אל-אהלי בעזה, שלגביו הודו העורכים כי הסתמכו יתר על המידה על טענות חמאס. 
נקודת מחלוקת נוספת היא טור דעה של ניקולס קריסטוף ממאי 2026, שטען לאלימות מינית שיטתית כלפי עצורים פלסטינים, לרבות שימוש בכלבים. ישראל איימה בתביעת דיבה; עורכת מדור הדעות של הטיימס הודיעה מאוחר יותר שהעיתון עומד מאחורי הטור. התובעים מבקשים לבדוק אם תהליכי האימות והפיקוח של הדירקטוריון הופעלו או שעקפו במקרה זה.  גולדפדר הבהיר: “אנחנו לא מבקשים מבית המשפט לשפוט את התוכן. אנחנו שואלים מי בצמרת הניו יורק טיימס, אם בכלל, מוודא שהכללים שהעיתון מפרסם אכן נאכפים״ תגובת הטיימס דובר העיתון: צ’רלי שטאדטלנדר, דחה את העתירה. “לתביעה אין בסיס והיא הוגשה למטרה פסולה”, אמר. לדבריו, אף שהעתירה מנוסחת כבקשה לבדיקת ספרים ורישומים של חברה ציבורית, מדובר בניסיון שקוף להפעיל לחץ אידיאולוגי על גוף תקשורת עצמאי, להטיל האשמות שווא על הטיה ולצנן עיתונות המוגנת בתיקון הראשון לחוקה. 
בית המשפט בניו יורק יידרש להכריע אם לבעלי המניות עומדת זכות לעיין במסמכי הדירקטוריון או שמדובר, כטענת העיתון, בהתערבות פוליטית במסווה של ממשל תאגידי.
