הבכי מהתא הסמוך שבר את השתיקה סיפורו של אסיר שנידון למוות בכלא האמריקאי
אנתוני ריי הינטון העביר כמעט שלושה עשורים במאסר
- עודכן
במשך שלוש שנותיו הראשונות בכלא הולמן שבמדינת אלבמה, ארצות הברית, אנתוני ריי הינטון כמעט שלא דיבר עם האסירים והסוהרים. לפי תיאורו, את המילים שמר לאמו ולחברים הקרובים שביקרו אותו. הוא נידון למוות על שני מעשי רצח, התעקש שלא ביצע אותם, והתקשה למצוא סיבה ליצור קשר עם העולם שסביבו. ואז, באחד הלילות, שמע בכי מתא סמוך. הינטון פנה אל האסיר ושאל מה קרה. האיש השיב שאמו מתה. הינטון ניסה לנחם אותו. עבורו, השיחה הקצרה הייתה נקודת מפנה: בתוך הכעס והייאוש שלו, הוא הבחין באדם אחר שהיה זקוק לעזרה. בהמשך החל ליצור קשרים עם אסירים ועם סוהרים. כדי להתמודד עם הכליאה השתמש גם בדמיון: בתודעתו יצא למסעות, השתתף בתחרויות ספורט וביקר במקומות שלא יכול היה להגיע אליהם בגופו. כך תיאר דרך לשמור לעצמו מרחב פנימי שהכלא לא יכול היה לסגור. עם הזמן ביקש ממנהל הכלא לאפשר הקמת מועדון קריאה. הבקשה התקבלה, וספרים הפכו לנושא לשיחה בין אנשים שחיו תחת גזר דין מוות. לדברי הינטון, הקריאה אפשרה להם להתרחק לזמן מה משגרת האגף ולהיחשף לחיים ולנקודות מבט אחרות. במקום לדבר רק על המאסר, הם יכלו לדבר על דמויות, על בחירות ועל העולם שמעבר לחומות. במקביל נמשך המאבק המשפטי על חייו. ההרשעה נשענה על טענה שלפיה קליעים מזירות הפשעים נורו מאקדח שנמצא בבית אמו. מומחים שבחנו בהמשך את הראיות מטעם הגנתו ערערו על ההתאמה הזאת. עורך הדין בריאן סטיבנסון וארגון EJI פעלו במשך שנים להביא לבדיקה מחודשת של התיק.
לבסוף, לאחר שהבדיקות הנוספות לא ביססו את הקשר בין האקדח לקליעים, התביעה ביטלה את האישומים. ב־3 באפריל 2015 יצא הינטון לחופשי, כמעט שלושים שנה לאחר מעצרו. האיש שבמשך שנים נאלץ לדמיין את העולם שבחוץ יכול היה להביט בו בעצמו.
״השמש אכן זורחת״, אמר עם שחרורו
